ניעם הנדסה בע"מ ואח' נ' תאופיק זידאן בע"מ ואח'

החלטה

במהלך הדיון המקדמי נדונה, בין השאר, שאלת הסמכות המקומית בהליך.

סעיף 3.5 להסכם בין הצדדים מיום 28.2.2010 מורה כי:

"...ואם יהיו חילוקי דעות יועבר העניין לבורר או לבית המשפט בנצרת והחלטה תהיה של שני הצדדים..."

מדובר בהסכם שלא נוסח על ידי עורך דין, וכעת חלוקים הצדדים באשר למשמעותו מבחינת תניית השיפוט הקבועה בו, והמצוטטת לעיל.

לטענת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"), ראשית, בעצם הגשת כתב התביעה שכנגד, אשר הסתיים בהודאה בסמכותו של בית משפט זה, ויתרה הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") על טענותיה.

גם לגופו של עניין טוענת התובעת, כי הואיל ואין מפורש בהסכם כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, הרי שלאור הוראות הפסיקה בעניין, אין לפרש את התנייה ככזו (ראה בעניין: ר"ע 440/86 טפחות נ' לוי פ"ד מ(4), 553).

מנגד, טענת הנתבעת הינה, כי את התנייה יש לפרש כך שהכוונה היא לתניית שיפוט ייחודית, וכך עולה גם מלשון הסעיף, וכן מן הנסיבות שלפיהן, לטענתה, נוח יותר לנהל את ההליך בנצרת.

לאחר ששקלתי בדבר, החלטתי היא שיש לקבל את עמדת הנתבעת.

בפסה"ד בפרשת טפחות הנ"ל, שם אכן נקבע ע"י בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא בן-פורת), כי בהעדר המילים "בלבד", "אך ורק" או דומותיהן, אין לראות בהסדר השיפוט הסדר ייחודי, נאמר גם:

"לעתים ניתן אמנם להסיק ממטרת ההוראה או מן ההסכם בו היא מצויה כוונה לשיפוט ייחודי, חרף העדר ניסוח החלטי של בלעדיות".

בענייננו, ויש לזכור כי לא עורך דין ניסח את ההסכם, עולה מלשון הסעיף, כי מטרת הצדדים הייתה פתרון של כל מחלוקת באחת משני הליכים: בוררות או בית המשפט בנצרת.

קשה ליתן לסעיף זה פרשנות כאילו ההסכמה על בית המשפט בנצרת הייתה רק כאופציה במקביל לכל בית משפט אחר שלו סמכות מקומית.

סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

לענייננו, דומה שטענת הנתבעת סבירה יותר, הן לאור לשונו של החוזה, כמפורט לעיל, הן לאור הנסיבות.

מבחינת הלשון, עצם העמדת שתי האופציות – בורר ובית המשפט בנצרת – זו מול זו, יש בה כדי להעיד כי הכוונה הייתה רק לשתי אופציות אלה ככתבן וכלשונן, תוך ציון מפורש של מיקום הערכאה הדיונית, מבלי יכולת להרחיב מעבר לכך.

גם מבחינת הנסיבות, העובדה שמדובר בפרויקט בנצרת, שמן הסתם היה חשוב למי מהצדדים לוודא שההליך ינוהל באותה העיר, כך שיהיה נוח יותר (אף אם רק מעט יותר, לענייננו) להופיע לדיונים לזמן עדים וכו', יש בה כדי לתמוך בטענת הנתבעת.

עיינתי בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד. במקור הכוונה הייתה (כפי שמעידה המחיקה בכותרת) להגיש את ההליך בנצרת, ועל כן אין לתלות תלי תלים על העובדה שהסמכות הוזכר בסעיף 33 לתביעה שכנגד, דבר שנשמט מן הסתם מתשומת לבו של ב"כ הנתבעת בעת שתיקן, ידנית, את כותרת ההליך.

לאור האמור, אני מקבל את הבקשה לשינוי מקום הדיון, ומורה על העברת ההליך לבית משפט השלום בנצרת.